• : Function ereg() is deprecated in /home2/israelhi/public_html/blog/includes/file.inc on line 893.
  • : Function ereg() is deprecated in /home2/israelhi/public_html/blog/includes/file.inc on line 893.
  • : Function ereg() is deprecated in /home2/israelhi/public_html/blog/includes/file.inc on line 893.
  • : Function ereg() is deprecated in /home2/israelhi/public_html/blog/includes/file.inc on line 893.
  • : Function ereg() is deprecated in /home2/israelhi/public_html/blog/includes/file.inc on line 893.
  • : Function ereg() is deprecated in /home2/israelhi/public_html/blog/includes/file.inc on line 893.
  • strict warning: Non-static method view::load() should not be called statically in /home2/israelhi/public_html/blog/modules/views/views.module on line 779.
  • strict warning: Declaration of views_plugin_display::options_validate() should be compatible with views_plugin::options_validate(&$form, &$form_state) in /home2/israelhi/public_html/blog/modules/views/plugins/views_plugin_display.inc on line 1617.
  • strict warning: Declaration of views_plugin_display::options_submit() should be compatible with views_plugin::options_submit(&$form, &$form_state) in /home2/israelhi/public_html/blog/modules/views/plugins/views_plugin_display.inc on line 1617.
  • strict warning: Declaration of views_handler_argument::init() should be compatible with views_handler::init(&$view, $options) in /home2/israelhi/public_html/blog/modules/views/handlers/views_handler_argument.inc on line 709.
  • strict warning: Declaration of views_handler_filter::options_validate() should be compatible with views_handler::options_validate($form, &$form_state) in /home2/israelhi/public_html/blog/modules/views/handlers/views_handler_filter.inc on line 582.
  • strict warning: Declaration of views_handler_filter::options_submit() should be compatible with views_handler::options_submit($form, &$form_state) in /home2/israelhi/public_html/blog/modules/views/handlers/views_handler_filter.inc on line 582.

שברים שלמים (החיים עושים...)

הצטלבויות מבטים, מעליות קלאסטרופוביות, היתקלויות ברחוב,
כולנו דפוקים, חלק פשוט יודעים להסתיר את זה יותר טוב.

לא מבין את האינטרסים שמניעים בני אדם,
לכן אני אומר שאני לא מכיר אותם,
מה מזיז אותם? ואינו בעל מנוע,
ומה גורם להם לחיות בטבעיות רק בקולנוע.

הטירוף והשיגעון שמצוי באיפוק,
היצור שרוצה להוכיח לבד אבל כל כך צריך חיבוק.
תמיד עסוק בלהראות עסוק, מעלה פיהוק,
מחוגים רודפים אחריו, סוגרים עליו, צועקים תקתוק.
לא מעכל בזמן את הרגעים שהוא חווה,
מנסה לגלות עתיד, ומפספס את ההווה,
מחשב צעדים קדימה, למה לעשות כדי להיות,
עסוק בחיים שאחרי המוות, כשעוד לא למד איך לחיות.
יסודי, תיכון, צבא, טיול בחו"ל ואוניברסיטה,
חתונה תואר ראשון, ילד ראשון, אתה עשית,
תואר שני, ילד שני, גם שם היית,
גירושין התקף לב ודוקטורט, גם את זה ראית.
וכשעברת את מהירות הקול, הוא צרח לך מאחור,
לא לשכוח לשאול את האור, אם נשאר לך זמן לעצור.
לחבק את השמש, לחמוק מהקור,
לעזוב את הקרקע, לנטוש ת'מישור,
להרגיש לשניה אחת כשיכור ולעצור.
זה כמו שיקחו אותך ויזרקו אותך לתוך משחק מחשב,
בתור הדמות שרצה לא עוצרת נלחמת באויב,
מתחמקת ממכשולים, בורות, עצים, מהמורות,
עוברת מסכים, מסיימת שלבים, אוכלת הפתעות.
נחה במסך הבונוס נלחמת בבוס,
פס הכח יורד לאחור והיא עדיין מנסה לתפוס,
איך הצליחה לשרוד וכמה השאירה מאחור,
תמונות נחות באלבום, זיכרונות קשורים בצרור.

פזמון-
אנחנו שברים שלמים, לא מספרים עגולים,
מתחלקים במציאות עם שארית והפרשים,
כי אין סמים קלים יש רק אנשים קשים,
קבוצת יונקים מבולבלים, אוסף של הרגלים.

אדם הוא אוסף של הרגלים, אחד מהם הוא לצבור אוספים,
כרגע אני מנסה לאסוף חיוכים מהאישה שאיתי,
מסדר אותם לפי סריות בזיכרון הפנימי,
והייתי מחליף את אוסף המטבעות שלי בחיבוק אמיתי.
אני לא מנסה להבין בני אדם, רק מנסה להבין את עצמי,
ולמען האמת אולי מנסה שהם יבינו אותי.
ואם הייתי מצליח לשרטט את קווי המתאר,
אולי לא הייתי צריך להסתכסך עם יומני ניקר.
כשאתה מביט בחבורת חיות הן נראות אותו הדבר,
וכשאני מביט בחבורת אנשים, לעזאזל אני נזהר,
שלא לכלול את עצמי בטעות בתוך התחום המגודר,
שגורם לך לתהות בזמן שהפה נפער.

פזמון.

ככל שאנחנו למדים יותר, יודעים פחות,
כי יש לנו יותר מידע שיכול לבלבל אותנו.
קונים לעצמנו זוג נעליים נוחות,
בניסיון להקל על ההליכה שלנו.
מנסים להגדיר כל דבר שזז ולא זז,
בכדי לנסות ולהגדיר את עצמנו.
בעצם מה שאני עושה עכשיו, ועשו כבר אז,
ועדיין לא מבין מה אומר המושג שנינו.

פזמון.